החקלאי ששיחרר את השור

חקלאי זקן חי ליד נהר שקט. יום אחד, השור שלו ברח. השכנים רצו לעזור, אבל הזקן ישב בשקט. 'למה אינך רודף אחריו?' שאלו. הזקן חייך: 'מי שרודף — מרחיק. מי שיושב בשקט — הכל חוזר אליו.' למחרת בבוקר, השור חזר מעצמו לדיר.

— אגדת תאו

המלך שביקש מוסיקה שלמה

מלך ביקש מנגן שינגן לו את השיר המושלם. באו מוסיקאים מכל הממלכה — כולם נכשלו. לבסוף הגיע נגן עיוור עם חליל שבור. ניגן צליל אחד בלבד, שנמשך כנצח. המלך בכה. 'זו השלמות?' שאל. הנגן ענה: 'השלמות אינה בריבוי הצלילים, אלא בדממה שביניהם.'

— אגדה סופית

הדג ששאל מה זה מים

דג צעיר שחה אל הדג הזקן ביותר באוקיינוס ושאל: 'כולם מדברים על המים. מה הם המים?' הזקן חייך: 'המים הם מה שאתה שוחה בהם כל חייך. אתה לא רואה אותם כי הם בכל מקום.' הדג הצעיר שתק. ולראשונה — הרגיש.

— צ'ואנג-צה

הנער שחיפש את צלו

נער רץ בשדה וניסה לברוח מהצל שלו. רץ ורץ עד שנפל מעייפות. זקן שעבר אמר: 'אם תעמוד בצל של עץ — הצל שלך ייעלם.' הנער הבין: לא צריך לברוח ממה שמפריע לך. צריך רק למצוא מקום של אור גדול יותר.

— יונג

הגשר שנבנה משני הצדדים

שני כפרים חיו משני צדי נהר עמוק ושנאו זה את זה. יום אחד, ילד מכל צד החל לבנות גשר — כל אחד מצדו. לא ידעו זה על זה. כשהגשר נפגש באמצע, הילדים הסתכלו זה על זה וצחקו. 'חשבתי שאני לבד,' אמר האחד. 'גם אני,' אמר השני. מאז, הכפרים חיו בשלום.

— גורגייף

הציפור שלמדה לשיר בחושך

ציפור קטנה נלכדה בכלוב חשוך. בהתחלה צרחה ובכתה. אחר כך שתקה. ואז, באיטיות, התחילה לשיר — שיר שלא שרה מעולם. כששוחררה לבסוף, שרה את אותו השיר בחירות. 'איפה למדת שיר כזה?' שאלו אותה הציפורים. 'בחושך,' ענתה. 'רק שם שמעתי את הקול האמיתי שלי.'

— רומי

התלמיד שישן בהרצאה

בבית הספר של גורגייף, תלמיד נרדם באמצע שיעור. במקום להעיר אותו, גורגייף המשיך ללמד. כשהתלמיד התעורר והתנצל, אמר גורגייף: 'למה אתה מתנצל? כולכם ישנים. ההבדל היחידי הוא שאתה לפחות יודע שנרדמת. האחרים חושבים שהם ערים.'

— גורגייף

הנוסע שמצא את האוצר בבית

סוחר נסע שנים רבות בחיפוש אחר אוצר אגדי. חצה מדבריות, טיפס על הרים, הפליג בימים. זקן שפגש אמר לו: 'האוצר נמצא מתחת לאח בביתך.' הסוחר חזר הביתה, חפר מתחת לאח — ומצא ארגז זהב. בכה ואמר: 'המסע כולו היה כדי שאחזור הביתה.'

— פאולו קואלו

הגנן שנטע עץ שלא יראה

איש זקן נטע עץ תמר. שכנו צחק: 'לעולם לא תאכל מפירותיו — ייקח עשרים שנה!' הזקן חייך: 'אבותיי נטעו ואני אכלתי. אני נוטע ואחרים יאכלו. זוהי השרשרת שאסור לנתק.' כשמת הזקן, העץ כבר הניב פירות ראשונים — ומתחתיו ישבו ילדים.

— ג'ובראן

המים שזורמים מסביב לסלע

תלמיד שאל את המורה: 'איך מתמודדים עם מכשול שלא ניתן להזיזו?' המורה הוביל אותו לנחל. 'ראה,' אמר, 'המים אינם נלחמים בסלע. הם זורמים מסביבו, עוטפים אותו, ועם הזמן — מחליקים אותו. הכוח האמיתי הוא ברכות.'

— לאו-צה

הנר והפרפר

סיפור סופי עתיק: הפרפר התקרב לאש הנר, חזר וסיפר לחבריו על אורו הנפלא. פרפר שני ניגש קרוב יותר, חש את חומו. הפרפר השלישי נכנס לאש — ונעשה אחד עמה. רק הוא ידע באמת מהי האש, אך לא יכול היה לספר.

— אל-ג'ונייד

המוסיקה והשתיקה

המוסיקה אינה בתווים — היא בשתיקה שביניהם. כמו שהחיים אינם באירועים אלא ברגעים הקטנים שביניהם. הקשב לשתיקה — שם נמצא הכל.

— קלוד דביוסי

ארבע הדרכים של אוספנסקי

פ.ד. אוספנסקי תיאר ארבע דרכים להתפתחות: דרך הפקיר (שליטה בגוף), דרך הנזיר (שליטה ברגשות), דרך היוגי (שליטה בשכל), והדרך הרביעית — שמשלבת את כולן יחד בתוך החיים הרגילים.

— פ.ד. אוספנסקי

המים והסלע

המים הם הדבר הרך ביותר בעולם, אך הם מנצחים את הקשה ביותר. הריקנות חודרת למקום שאין בו פתח. מכאן אני יודע את ערכה של אי-העשייה.

— לאו-צה

שיר הנוכחות

יש רגעים שבהם המילים נעלמות והעולם מתגלה כמו שהוא — ללא שם, ללא סיפור, רק אור שקט שנוגע בהכל. באותו רגע, אתה לא צופה — אתה הנוף עצמו.

הדרך שניתן לתארה

הדרך שניתן לתארה במילים אינה הדרך הנצחית. השם שניתן לקרוא לו אינו השם הנצחי. חסר-שם הוא ראשית השמיים והארץ. בעל-שם הוא אם עשרת אלפי הדברים.

— לאו-צה

על הכאב

כאבכם הוא שבירת הקליפה שמכסה את הבנתכם. כשם שגלעין הפרי חייב להישבר כדי שליבו יעמוד באור השמש, כך אתם חייבים להכיר את הכאב.

— חליל ג'ובראן

מעשייה על החכם והנהר

חכם ישב על גדת הנהר. תלמיד שאל: 'מורי, מהי חכמה?' החכם הושיט ידו אל הנהר וניסה לאחוז במים. המים זרמו בין אצבעותיו. 'רואה?' אמר, 'כך גם החכמה — ברגע שתנסה לאחוז בה, היא נשמטת. תן לה לזרום דרכך.'

הכל אחד

כשתבינו שאתם לא רק הגל אלא גם האוקיינוס, תפסיקו לפחד. הגל נולד, חי ומת — האוקיינוס נצחי. אתם שניהם.

— רומי

האדם הישן

האדם אינו יכול לעשות דבר. הכל קורה לו. כדי לעשות, צריך קודם להיות. וכדי להיות, צריך קודם להתעורר. כל מה שאתה חושב שאתה עושה — קורה מעצמו, אוטומטית, מכנית.

— גורגייף